<h1>סמ"ג לאוין סימן קי"א</h1>
<h2>דף סב:</h2>
גרסינן ביבמות פרק הבא על יבמתו (ס"ב ב') היוצא לדרך חייב לפקוד את אשתו אמר רבא לא נצרכא אלא אפילו סמוך לווסתה, אותה פקידה אינה בתשמיש שדבר זה אסור כאשר בארנו אלא מדברי רצוי ופיוסים ואין חוששין שמא יבא עליה (ע"פ סה"ת סי' צ"ג), אמנם רבינו שמשון איש ירושלם כתב בפרק הבא על יבמתו (עי' שם תד"ה חייב) שאותה פקידה בתשמיש ממש שכן משמע הלשון וקסבר כמאן דאמר בנדה בפרק כל היד (ט"ז א') ווסתות דרבנן וכוותיה קיימא לן כמו שפוסק בשאלתות פרשת אחרי מות (צ"ו הובא שם בתד"ה ורב) ומדווסתות דרבנן סמוך לווסתה נמי דרבנן ובשעה שיוצא לדרך אוקמוה אדאורייתא, שאם בדברים רוצה לומר אפילו באשתו נדה היה מותר, ואף על פי כן המחמיר תבא עליו ברכה.
<h2>דף סט:</h2>
גרסינן בפרק בנות כותים (נדה ל"ג א'), בעי רמי בר חמא פולטת שכבת זרע מהו שתסתור בזיבה, רואה הויא וסתרה או נוגעת הויא ולא סתרה, אמר רבא לפום חורפא שבשתא נהי דסתרה כמה תסתור שבעה דיה כבועלה, שאין קרי סותר בזיבה רק יום אחד ואם תאמר שתסתור יום אחד, ואחר תטהר אמר רחמנא שלא תהא טומאה מפסקת בנתים, והשיבו רמי בר חמא וליטעמיך גבי זב נמי היכי סתר יום אחד, לטהרתו אמר רחמנא שלא תהא מפסקת טומאה בנתים אלא מאי אית לך למימר שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניהם הכא נמי שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניהם, ואומר ר"י (תד"ה רואה) שרבא קבל דברי רמי בר חמא וכן משמע מתוך פר"ח שפירש דבעיא דרמי בר חמא לא איפשיטא ועוד דבפרק יוצא דופן (נדה מ"ב א') סוברים אביי ורבא ורב יוסף דרואה הויא וסתרה (ע"פ סה"ת סי' צ"ד), הילכך למדנו הלכה למעשה שהאשה ששמשה בלילה וראת למחרת דם או כתם צריכה להמתין שש עונות שלמות כרבנן דפרק רבי עקיבא במסכת שבת (פ"ו ב') שהם שלשה ימים שלימים לילה ויום שמא בכל יום תפלוט שכבת זרע (והוי) [והרי] סותרת יום הפליטה, לפיכך אם שמשה במוצאי שבת וראתה בו ביום אינה מתחלת לספור עד יום חמישי בשבת, ובערב רביעי תבדוק עצמה כדי להפסיק בטהרה ותלבש חלוק לבן או תרחץ במים הכתם ותתחיל לספור מליל חמישי ואילך ותבדוק עצמה כל ימי הספירה שחרית וערבית ותרחץ ביום רביעי בחמין שהוא יום שביעי ותטבול בליל חמישי ומותרת (ע"פ סה"ת סי' צ"ה), ואם (רצתה) [רוצה] להתחיל לספור למחרת ראיית הדם או הכתם, אם תרחץ בחמין ותקנח עצמה יפה במטלית או במוך שתכניס באותו מקום להסיר שכבת זרע אז תוכל להתחיל לספור למחרת (סימני סה"ת שם), וכן מוכיח [בפרק] שמיני דמסכת מקואות (מ"ד) ששנינו שם האשה ששמשה וירדה וטבלה ולא כבדה הבית כאלו לא טבלה, משמע דקודם טבילה יכולה לכבד ולקנח, וכענין זה מסתמא מדבר בפרק אלמנה לכהן גדול (יבמות ס"ט ב') שאומר שם גבי משמשת שאם מת בעלה טובלת ואוכלת בתרומה לערב. בפרק יוצא דופן (נדה מ"א ב') אמרינן דכי כתיב (ויקרא ט"ו י"ח) ורחצו במים וטמאו עד הערב מדבר בהטבילוה במטה ולא נתהפכה אבל נתהפכה כל שלשה ימים אסורה לאכול בתרומה דאי אפשר שלא תפלוט בודאי ומוכיח שם [ד]דווקא הטבילוה במטה ונתהפכה ודאי פולטת אבל אם הלכה ברגליה אין כאן ודאות אלא הדבר בספק אם תפלוט, ומה שאין מעמיד שם המקרא על ידי קינוח ורחיצה שזה מועיל כאשר בארנו מפני שמשמעות המקרא משמע שבלא עשיית שום מעשה טובלת וטהורה לערב (ע"פ סה"ת שם).
